קראו את הקטע הבא וענו על השאלות: "הפסנתר עמד בפינת הסלון כבר שלושים שנה, מכוסה בשכבת אבק דקה. אף אחד לא ניגן עליו מאז אמא נפטרה. לפעמים, בלילות חורף, כשהרוח היתה חזקה, המיתרים היו מרטטים מעצמם — צלילים חלשים, לא מכוונים, כאילו הפסנתר מנסה להיזכר במנגינה ששכח. הילדים, שכבר לא היו ילדים, היו עוצרים לרגע, מקשיבים, ואז ממשיכים הלאה." מהי ההאנשה המרכזית בקטע?